פסק-דין בתיק ת"א 4051-04-11

התביעה

קודם לפטירת התובע 2 ז"ל (להלן: "המנוח"), היו התובעים בני זוג נשואים זה לזו.

לטענת התובעים, רכש המנוח בשנת 1956 מעמידר, כנציגת המינהל ורשות הפיתוח, זכות מגורים בדמי מפתח בבית שחלקו, שני חדרי מגורים, מצוי היה על חלקה 11 בגוש 13063, וחלקו האחר וכן המעבר אליו (המעבר וחדרי מטבח ושירותים), מוקמו על חלקה 12 בגוש הנ"ל.

בשנת 1994 הוא פנה לעמידר וביקש לרכוש את הבית הנ"ל. המינהל ועמידר כנציגו, הסכימו להצעת הרכישה ומסרו לתובע הודעת קיבול של הצעת הרכישה ואף חתמו איתו על הסכם מכר.

עקב כך שטרם נעשתה פרצלציה בעת ההיא, לא ניתן היה לרשום את הזכויות שהועברו וכך נשאר המצב עד היום. המנוח נפטר בשנת 1995.

לטענת התובעים, על אף שעיריית צפת, לה הוקצתה חלקה 12 הנ"ל, ידעה על העברת הזכויות הנ"ל למנוח, והיא גם הודיעה בשעתו כי אינה מתנגדת למכור למנוח את אותו חלק מחלקה 12, עליו מצויים המעבר וחדרי המטבח והשירותים כמתואר לעיל, היא קיבלה מהמינהל רישום על שמה בלשכת רישום המקרקעין של מלוא הזכויות בחלקה 12 הנ"ל ומכרה לימים והעבירה את הזכויות בחלקה 12 הנ"ל בשלמותן לנתבעות 3 ו- 4.

לטענת התובעים, המינהל, עמידר ועיריית צפת, נהגו ברשלנות עת התעלמו מן הזכויות שרכש התובע ועת העבירו את מלוא הזכויות בחלקה 12 לנתבעות 3 ו- 4, ובכך פגעו בזכות קניינם של התובעים שהינה זכות חוקתית.

בתביעה נתבקש פסק דין הצהרתי המצהיר על בעלות התובעים בחלקים שרכשו לטענתם כאמור לעיל בחלקה 12, בטלות המכרז שעל יסודו הועברו הזכויות בחלקה 12 מהעירייה לנתבעים 3 ו- 4, וכן נתבקש צו מניעה קבוע האוסר פגיעה בזכויות התובעים בחלקים הנ"ל וכן נתבקש פיצול סעדים לצורך הגשת תביעה לנזקים שנגרמו מהרס הבניין המצוי על החלקה, עת תפסו הנתבעים 3 ו- 4 חזקה בחלקה 12 לצורך פיתוחה ובניה בה.

הגנת נתבעת 1 - עיריית צפת

הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") הכחישה את כל הזכויות הנטענות על ידי התובעים ובפרט קיומה של זכות קניינית בחלקה 11 או 12 הנ"ל.

נטען גם כי התובעים מעולם לא עשו שימוש בנכסים הנ"ל ואף לא שילמו ארנונה בגינם.

הוכחשה הקצאת חלק מחלקה 12 לטובת התובעים או הסכמה להקצאה שכזו. נטען גם כי ככל שאכן נמסר מכתב של מהנדס העירייה שלפיו הוא אינו מתנגד להקצאה הנ"ל בחלקה 12, זה ניתן בחוסר סמכות ובניגוד לקבוע בפקודת העיריות ובסעיפים 188 ו- 197 שבה בפרט.

נטען כי חלקה 12 נרשמה על שם העירייה כדין, בהתאם להסכם שנערך בין העירייה לרשות הפיתוח עוד ב- 1961 וכי התובעים קיבלו הודעה מראש בדבר הסדרת ורישום זכויות העירייה בחלקה הנ"ל בעוד מועד, שכן, אלו נשלחו לכלל בעלי החנויות בחלקה 12.

העירייה הכחישה את יתר טענות התובעים והתנגדה למתן הסעדים המבוקשים.

הגנת נתבע 2 - מינהל מקרקעי ישראל

הנתבע 2 (להלן: "המינהל") טען כי חברת עמידר הינה האחראית על נכסי רשות הפיתוח וזאת בהתאם להסכמה חוזית בינה לבין המינהל, לרבות על חלקה 12 הנ"ל שבבעלות רשות הפיתוח.

לטענתו, בשנת 1961 נערך הסכם מכר בינו לבין עיריית צפת להעברת הזכויות בחלקה 12 לעירייה.

בשנת 1976 נתבקשה העירייה על ידי המינהל להכין את המסמכים לצורך רישום הבעלות על שמה. אולם בשנת 2009 העירייה פעלה לפי הבקשה, ואז נרשמה חלקה 12 על שמה.

בשנת  1993 פנה מנהל סניף עמידר אל מנהל המחוז במינהל, בבקשה לאפשר פעולת מכר של שטח בגודל של כ- 40 מ"ר בחלקה 12 למנוח, זאת לאור קבלת אישורה של עיריית צפת בעניין, באמצעות מהנדס העירייה.